אבטחת סייבר

חברות ממשיכות להשקיע סכומים נכבדים בהגנה על המערכות שלהן, אך כדי להתמודד עם היקף האיומים והמורכבות שלהם כיום, על הממשלות למלא תפקיד מכריע. הן יכולות להרתיע מפני פעילות זדונית, להבטיח אכיפה עקבית של החוקים ולפעול בשיתוף פעולה הדוק עם המגזר הפרטי כדי לחזות איומים ולתאם תגובות. שילוב המומחיות של הממשלות ושל המגזר הפרטי יוצר את התנאים לפיתוח ציפיות משותפות ודרישות אבטחה תואמות יותר – מה שמצמצם בתורו את הסיכון לפיצול רגולטורי, מחזק את החוסן במגזרים קריטיים ומבנה אמון במערכות אקולוגיות דיגיטליות.

תשתיות קריטיות – מרשתות חשמל ומערכות מים ועד לתחומי הפיננסים, הבריאות ושרשראות האספקה – הופכות יותר ויותר ליעד לאיומים סייבר מתוחכמים. הגנה עליהן דורשת לא רק פעולה ממשלתית נחרצת, אלא גם שיתוף פעולה הדוק עם המפעילים המנהלים את המערכות הללו מדי יום. על הממשלות לאמץ תקני אבטחת סייבר מבוססי סיכון, התואמים את שיטות העבודה המומלצות העולמיות – תוך הימנעות ממודלים נוקשים מדי של עמידה בדרישות, העלולים לפגוע בשקיפות או בחדשנות. דרישות מחייבות שאינן משקפות את האיומים המשתנים או את המציאות התפעולית עלולות להרתיע עסקים מלשתף מרצון מידע על תקריות או נקודות תורפה, ולהגביל את יכולתם לחדש בפריסת פתרונות אבטחה יעילים יותר.

בנוסף לרגולציה, על ממשלות ומפעילים לתמוך זה בזה באופן פעיל באמצעות שיתוף מודיעין, תיאום התגובה לאירועים ותרגילי "צוות אדום" המדמים מתקפות בעולם האמיתי. אבטחת סייבר לתשתיות קריטיות אינה יכולה להתבצע באמצעות רגולציה בלבד. יש לשמור עליה באמצעות שותפות מתמשכת, מוכנות משותפת ואחריות משותפת.

איומי סייבר אינם יודעים גבולות. תגובה יעילה מחייבת את הממשלות להעמיק את שיתוף הפעולה הבינלאומי וליישם נורמות מוסכמות של התנהגות אחראית מצד מדינות. הנורמות הבינלאומיות הקיימות – לרבות אלה שפותחו על ידי האו"ם – מספקות בסיס איתן. עם זאת, התחייבויות אלה משפרות את הביטחון רק כאשר הן מיושמות בפועל. על הממשלות לשתף פעולה כדי להחליף מידע בזמן אמת, לתאם תגובות לאירועים חמורים ולשפר את הסיוע המשפטי, תוך כיבוד זכויות וקידום אמון.

במקביל, שיתוף הפעולה הבינלאומי במאבק בפשיעת הסייבר צריך להתמקד בצעדים מבצעיים מעשיים – לרבות שיתוף מידע מהיר ומאובטח בין הרשויות המוסמכות, מנגנוני שיתוף פעולה חוצי גבולות יעילים לצורך חקירות, ויוזמות לבניית יכולות המחזקות את היכולות הטכניות והמוסדיות בכל תחומי השיפוט – ולא באמנות רחבות מדי או מוגדרות באופן לקוי, העלולות לפגוע בזכויות האדם או לשבש את הפעילות העסקית.

שיתוף פעולה בין ממשלות, המגזר העסקי, החברה האזרחית ומומחים טכניים הוא חיוני כדי להפוך את מדיניות אבטחת הסייבר לאמינה וברת-יישום. מעורבות מכלילה מבטיחה שהמדיניות תתבסס על המציאות הטכנית, תהיה קשובה לצרכים החברתיים ותתאים לדרישות הכלכליות.

על הממשלות לחרוג מהתייעצויות חד-פעמיות ולשלב בעלי עניין לא-ממשלתיים לאורך כל מחזור קביעת המדיניות – מהתכנון ועד ליישום ולבחינה. ברמה הבינלאומית, תהליכים רב-מגזריים מחזקים גם את הלגיטימיות ומבטיחים תמיכה רחבה יותר, דבר חיוני להתמודדות עם אתגרים חוצי גבולות כמו פשיעת סייבר. לעומת זאת, תהליכים בין-ממשלתיים גרידא עלולים להוביל לתוצאות נוקשות ובלתי מעשיות, שאינן עונות על צורכי המערכת האקולוגית הדיגיטלית.